החייאת ילדים ותינוקות

הסיבות להחייאה מחוץ לבית חולים נחלקות לשלושה חלקים:

1. מחלות נשימתיות שונות של דרכי הנשימה העליונות או התחתונות, דלקות ריאה, ומחלות נשימתיות שונות.
2. ירידה בלחץ דם על רקע של היפוולמיה, אנאפילקסיס, בעיה לבבית, שוק ספטי או נוירוגני.
3. מצבים בלתי צפויים כגון הפרעות קצב קטלניות, מוות בעריסה,

דגשים בביצוע החייאה: חלוקת הדברים תעשה ע”פ סדר ההחייאה המקובל הכולל בטיחות התרשמות מהכרה ונשימה, בדיקת דופק, התחלת 2 דק’ החייאה, קריאה לעזרה ו AED והמשך החייאה. חלק מהדברים וודאי ידועים ויש מקום לחזור ולרענן אותם, וחלק מהדברים אולי יהיו חדשים לחלק מאתנו היות והחייאת ילדים זה לא דבר שבשגרה.

הגדרת גיל המטופל:

• יילוד – מיום הלידה ועד גיל חודש
• תינוק – מגיל חודש ועד גיל שנה
• ילד –ההנחיות הנוגעות לילדים תקפות מגיל שנה ועד לתחילת ההתבגרות המינית המוגדרת על ידי נוכחות סימני מין משניים (בערך גיל 10-14, סימני המין כוללים שיעור בבנים והנצת חזה בבנות), מזמן הופעת הסימנים המטופל מוגדר כמבוגר.

בטיחות:

• הרחקה מכל גורם סכנה או גורם שעלול להפריע למהלך ההחייאה.
• התייחסות להורים – חשוב להסביר להם מה קורה בצורה עדינה ומקצועית, לעיתים ניתן לאפשר הורים להישאר בחדר במהלך ההחייאה אם זה לא מפריע לו כמטפלים.
• בתינוקות מומלץ להניח שמיכה תחת הכתפיים למנוע כיפוף יתר (flexion) של הצוואר בשל החלק האחורי הבולט של הראש.
• בחירת מיקום זריז ומהיר לביצוע החייאה ולטיפול בילד או בתינוק, זה יכול להיות שידה, שולחן, כורסה או מקום גבוה אחר (עדיף לא על הרצפה).

התרשמות מהכרה:

• התרשמות מילולית – קריאה בשמו של הילד, השמעת קול מוכר בתינוק, צליל או כל קול חזק.
• התרשמות פיזית – בתינוק תעשה באמצעות גירוי של כף הרגל, בילד לחיצה (בעדינות) על שרירי הטרפז.

 התרשמות מנשימה:

• ההתרשמות מנשימה מטרתה לבדוק האם יש או אין נשימה ולא עומק סדירות קצב קולות וכ”ו
• במידה ואין נשימה נורמלית, נשימות אגונליות או סימני חיים אחרים יש לבדוק דופק (פחות מ 10 שניות).
• הבסיס להתרשמות מנשימה מתמקד בעיקר על מבט והתרשמות מתנועות נשימה בבטן ובבית החזה

בדיקת דופק:

• בדיקת הדופק תעשה בעורק הברכיאלי או הפמורלי
• יש להתחיל עיסויי לב בכל מצב של דופק מתחת ל 60 המלווה בסימני זילוח ירוד.
• באם אין דופק או שיש ספק צריך להתחיל עיסויי לב.

התחלת 2 דק’ החייאה:
עיסויים:

• עיסוי יעיל מייצר זרימת דם ולחץ דם בזמן החייאת לב-ריאה.
• “ללחוץ חזק ומהר” בקצב של 100-120  לחיצות לדקה בכל המטופלים.
• על בית החזה לחזור למצבו הרגיל לאחר כל לחיצה – בעצם לשמור גם על כיווץ וגם על הרפיה נאותים על מנת לשמר פרפוזיה גם לעורקים הקורונרים ולאפשר מילוי נאות של הלב בדם.
• שימוש בזמני לחיצה והרפיה שווים פחות או יותר.
• מיקום עיסויים: שליש התחתון של בית החזה על עצם הסטרנום.
• להיזהר מאוד לא ללחוץ על החלק הסופי של הסטרנום – הקסיפואיד שעלול להישבר.
• קצב עיסוי לב יבוצע בקצב של 100-120 לדקה.
• יש לבצע עיסויים לעומק של 1/3 עד חצי מקוטר החזה.
• צמצום ההפרעות לעיסויים ככל האפשר.
• החלפת תפקיד המעסה כל 2 דקות או כל 5 מחזורים של החייאה. יש להשתדל לבצע את ההחלפה תוך 5 שניות או פחות, ניתן לנצל את שלב בדיקת הקצב שעושה מכשיר הדפיברילטור גם על מנת להעריך זמנים, וגם על מנת להתחלף.
• ביצוע עיסויים בהחייאת ילדים יעשה באמצעות כרית כף יד אחת, ניתן להשתמש ב 2 ידיים בהתאם לגודל ולמשקל הילד.
• ביצוע עיסויים בתינוק מטפל בודד יעדיף לבצע עיסויים בעזרת 2 אצבעות, בהחייאה ע”י זוג יש להשתמש בטכניקת של הקפת הגוף בכפות הידיים ולחיצה עם שתי הידיים והאגודלים. בטכניקה זו מבצע ההחייאה לוחץ בכוח על עצם החזה בעזרת האגודלים כאשר האצבעות האחרות מכווצות את בית החזה, הרעיון הוא שככה אפשר להנשים, ולאפשר לעוד צוותים אחרים לסייע בהחייאה ולקדם אותה.

פתיחת נתיב אוויר:

• בילדים – הטיה בשיטת מצח סנטר (היפראקסטנציה)
• בתינוקות – שמירה על ראש במנח ישר, ניתן להיעזר במגבת או כרית קטנה תחת השכמות להשגת המנח הרצוי.
• בטראומה – גם בילדים וגם בתינוקות דחיקת לסת, במידה ולא מצליחים ויש צורך בהנשמה ניתן לבצע הטיית מצח סנטר בילדים
• סילוק הפרשות – הטיה הצידה, שימוש בסקשין במקביל לעיסויים ומבלי לעכב את רצף ההחייאה.

הנשמות:

• יש להשתמש במידת הכוח הנחוצה לניפוח בית החזה
• יש להימנע מהנשמה בלחץ גבוה, או הנשמה בנפח הגדול מזה הגורם לעלית בית החזה
• העלאת משך האינספיריום – כלומר הנשמה איטית יכולה למנוע ניפוח של הקיבה.
• משך ההנשמה המומלץ הוא כשנייה אחת בלבד!
• כל הנשמה צריכה לגרום לעליית בית החזה.
• הימנעות ממתן הנשמות רבות, גדולות או חזקות מידי.
• בילדים משתמשים באמבו מבוגרים ומנשימים בזהירות עד לעליית בית חזה.
• בתינוקות משתמשים באמבו לתינוקות עם שסתום פורק לחץ פתוח.
• הנשמת ייתר – מקשה על חזרה של דם וורידי ללב, עלולה לגרום נזק לשלימות הריאה, מעלה את הסיכון להקאות, הפרשות ואספירציה.
• להיזהר ולהימנע בפעולת הצמדת המסכה לפה ולאף של התינוק שהאצבעות שלנו לא לוחצות על קנה הנשימה של התינוק.
• בהחייאה עם נתיב אוויר מתקדם יש להנשים 8-10 הנשמות לדקה, לאחר החייאה במידה וחזר דופק מנשימים 12-20 הנשמות לדקה.

שימוש ב AED :

• חיבור דפיברילטור יעשה בהקדם בקריסה פתאומית של ילד או תינוק בעיקר אם לא קדם לאירוע מצוקה נשימתית – הדבר מעיד שיתכן והגורם הוא לבבי למרות שזה לא הכי שכיח.
• דפיברילטור מבוגרים – אם יש מקום על בית החזה של הילד ויש מרחק של מספר ס”מ בין המדבקות – אפשר להדביק על החזה. אם אין מקום אפשר להדביק על החזה והגב.
• להקפיד על כל כללי הבטיחות בשימוש בדפיברילטור גם בילדים ותינוקות (לא לגעת במטופל בזמן שוק, לא לתת שוק מעל למטופל, לקצר את הפסקות העיסויים בזמן השוק ככל האפשר, לנצל את זמן הטעינה להחלפה של מעסים)

יחס עיסויים והנשמות:

• בהחייאת יילוד – קצב עיסויים 120 לדקה, ביחס של 3/1
• בהחייאת ילדים ותינוקות במטפל בודד – 30/2
• בהחייאת ילדים ותינוקות בזוג – 15/2, המטרה היא להעלות את סך ההנשמות לדקה בעיקר בילדים ותינוקות היות והגורם הנפוץ הוא היפוקסיה, או היפרקרביה (צבירה של פחמן דו חמצני), לעומת מבוגרים שרצוי יותר עיסויים בדקה על מנת לשמר זילוח דם למוח, ולעורקים הקורונרים במקרה של החייאה על רקע לבבי.
• בהחייאה המשלבת נתיב אוויר מתקדם הכולל אינטובציה או LMA אין צורך לסנכרן וניתן לבצע עיסויים והנשמות במקביל ביחס של 100-120 עיסויים בדקה, הנשמות בקצב של 8-10 בדקה (בשונה מסיוע נשימתי שאז נותנים 12-20 בילדים ותינוקות)

הערות ודגשים נוספים:

• ברדיקרדיה בתינוק או ילד עם דופק מתחת ל60 בליווי סימנים של פרפוזיה לקויה, אם למרות חמצון והנשמה אין שיפור בדופק – יש לבצע עיסויים כמו בהחייאה,
• בהעדר נשימה וקיום דופק: נבצע 10-12 הנשמות בדקה למבוגר (הנשמה כל 5-6 שניות) ו 12-20 הנשמות בדקה לתינוק או ילד (הנשמה כל 3-5 שניות).
• גם אם חשפנו את התינוק והפשטנו אותו לצורך ביצוע החייאה לא לשכוח שתינוקות חשופים יותר להיפוטרמיה ולכן חשוב לחמם מיד לאחר ההחייאה.